פרשת תצווה
פורים
גאולת עם ישראל בזכות השתיקה
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי (מגילת אסתר (פרק ב פסוק כ)
מובא במדרש רבה (פרשה ו סימן יב): אין אסתר מגדת מולדתה, מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה. עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה: רחל תפשה פלך שתיקה – ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה תפש בשתיקה, אבנו שהייתה בחשן נקראת “ישפה” לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה, יש פה ושותק. שאול בן בנה של רחל, ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, ואסתר, אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.
הגאון רבי אביגדור מילר זצ”ל למד מדברי המדרש (בספרו תורת אביגדור עמ רלו) כי בגלל מה שאין אסתר מגדת מולדתה “הגיעה הישועה לכלל ישראל”?
שהרי אם נתבונן בסיפור המגילה נראה בעליל ששתיקה זו היא אשר גרמה לכל הישועה. אילו אסתר הייתה מגדת את עמה ומולדתה המן הרשע, אשר היה ברום מעלתו ובשיא גדולתו באותם ימים, לא היה נותן למלכה אסתר לשרוד כמלכה. בכוחו היה לעשות זאת, וכמו שאמרו חז”ל שהמן הרשע סילק את ושתי מדרכו בזכות הערמומיות והתחכום בהם ניחן.
המן הרשע לא זו בלבד שהוא שנא יהודים עד עמקי נשמתו, הוא גם שאף להגיע לגדולה וכבוד ללא גבול. כל אדם שהפריע לו בדרכו הוא דאג לסלקו על ידי חוכמתו וערמומיותו. אם היה ידוע לו כי אסתר באה מאותו עם נתעב עבורו והיא עלולה לעמוד לו בדרכו לרועץ, אין ספק כי היה משפיע על אחשורוש להורגה. רק לאחר שהמן השתכנע שאין לה מולדת שהיא גאה בה, והיא ללא כל יוחסין, לא הפריע לו שתשמש כמלכה, ונמצא שכל השתלשלותו של הנס הייתה בזכות שאין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.
דוד המלך אומר בתהלים (פרק נח פסוק ב) “הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן”, ודרשו חז”ל מה אומנותו של אדם בעולם הזה – ישים עצמו כאילם (גמ’ חולין פט).
ונסיים בדברי ההלצה של רבי אייזל חריף על המילים “אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה” שאמר כי הדבר הזה “שאשה יכולה לשמור סוד ואין אסתר מגדת מולדתה” זה היה הפלא הגדול ביותר והנס הגדול ביותר בפורים.
