חז”ל מספרים לנו שהשם ברך את אברהם כל כך עד כי בעושרו הרב היה מכניס אורחים ומבקש מהם בתום הארוחה להודות לבורא יתברך כך שאם הם היו מסכימים להודות לבורא היה אברהם אבינו פוטר אותם מלשלם עבור הכנסת האורחים הכוללת אכילה שתייה ולינה במקום. בכך רצה אברהם לתקן את החטא הקדמון בו העליל הנחש על הקדוש ברוך הוא באומרו לחווה שהציווי שציווה השם שלא לאכול מעץ הדעת לא נבע ממידת טובו האמתית של הבורא שציווה שלא לאכול מעץ הדעת רק כדי להישאר אלוקים יחידי “כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע” (בראשית ג’ פסוק ה’)
אברהם אבינו רצה ללמד את אורחיו להאמין בבורא ולהוסיף ולהאמין במידת טובו וחסדו של הבורא שכל תכליתו בבריאת העולם היא להטיב לברואיו. לפיכך, זכה אברהם אבינו להיות מרכבה לספירת החסד דווקא כי בעצם הכנסת האורחים ביקש להראות את חסדו ואהבתו של הבורא ולגרום לא רק לאמונה אלא גם לצורך להודות לאותו בורא אחד יחיד ומיוחד לאותו מלך מלכי המלכים השליט בעולמו ולהאמין במידת חסדו טובו ואהבתו את בריותיו. פעולתו זו של אברהם אבינו הייתה ממש בנפשו, היוותה את כל תכלית חיו ומכאן נוכל להבין את החשיבות הלכאורה מוזרה וזרה לנו של מסירות נפש למצוות הכנסת אורחים. אברהם אבינו לא השתמש בנכסיו על מנת ליהנות את עצמו אלא על מנת לתקן עולם ולעבוד בכך את אלוקים.
על הפסוק “תשורי מראש אמנה” (שירה השירים) אומרים חז”ל “ראש אמנה” הוא אברהם אבינו ראש המאמינים. עד כדי כך מסר אברהם אבינו על מצוות הכנסת אורחים עד כי בעצם קיומה ראה אברהם אבינו את המענה והמלחמה האידיאולוגית בנמרוד שמרד וגרם לאנושות למרוד ולכפור בהשם ואף ראה בקיומה מלחמה באידיאולוגיה של אנשי סדום ועמורה ושל חמשת ערי הכיכר שהאמינו בדרך הרעה כאידיאולוגיה וכדרך חיים.
לכן, מספר לנו רש”י על הפסוק הראשון בפרשה ואומר “וירא אליו ה'” – לבקר את החולה: אמר רבי חמא בר חנינה יום שלישי למילתו היה ובא הקב”ה ושאל בו” דברי רש”י לקוחים מהגמרא במסכת בבא מציעה (פ”ו)
מעתה מובן מהי זכותו של אברהם להתגלות האלוקית הזו ומדוע דווקא ביום השלישי הים הקשה ביותר לנימול בו אברהם כואב את המילה ביותר ובכך מראה את מסירות הנפש לשליחותו ואת גודל אחריותו לקיומה של המשימה האלוקית. אברהם אבינו גילה בכך שהכנסת האורחים שעשה איננה מעשה טבעי בלבד אלא מצווה אלוקית שמתבצעת גם כאשר הטבע איננו מאפשר אותה. אברהם יושב בפתח האוהל ומשקיף ומצפה ומייחל לאורחים “כחום היום” מספר המדרש “הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה כדי לא להטריחו באורחים”. אך המחשבה האלוקית היא על מנת לגלות את מסירות נפשו העל טבעית של אברהם למצווה ולשליחות האלוקית שלמרות כל המניעות אם בגופו ואם בגלל הנסיבות “חום היום” “הוציא חמה מנרתיקה” שום דבר לא מונע את אברהם מקיום השליחות הנשגבה.
חז”ל מספרים שהמלך נמרוד ופמלייתו באו באחד הימים להתארח אצל אברהם אבינו ולשהות אצלו למספר ימים. כמובן, שאברהם אבינו ארח אותו בכבוד מלכים ולא מנע ממנו את כל מה שמלך ופמלייתו צריכים. בתום ימי האירוח ביקש נמרוד לדעת להודות לאברהם ואברהם ענהו שהוא צריך להודות לאלוקי השמיים על כל השפע והטוב שנתן לו באוהלו של אברהם אבינו. נמרוד שלימד כי הוא עצמו האל העליון סרב להודות להשם שכן היה בכך הודאה שהוא איננו האלוה העליון של היקום
לכן דרש אברהם אבינו ממנו לשלם את כל החשבון הארוך והגדול של כל מה שאכל ושתה הוא ופמלייתו ואף הוסיף אברהם ודרש מנמרוד לשלם את כל מה שאכלו ושתו וישנו כל האורחים שהתארחו אצלו אי פעם. נמרוד שאל את אברהם אבינו לפשר הבקשה המוזרה וכי מדוע עליו לשלם את כל מה שאכלו כל אורחיו של אברהם אי פעם? אברהם ענהו היות שאתה הוא האלוהים וכל אורחי לא שלמו והודו לאלוהים מפני שאלוהים הוא המשלם לפיכך אתה שטוען לאלוהות עליך מוטלת המשימה לשלם עבור כולם. מיד הוציא נמרוד שטר וכתב וחתם לאברהם אבינו והודה בו שהוא איננו אלוהים. בשטר זה היה אברהם משתמש להוכיח למאמיניו של נמרוד שהוא איננו אלוהים ואין בכוחו להטיב או לשלם ורק אלוהי השמים הטוב והמטיב רק הוא אלוקים אמת ורק אם נכיר בכך ונודה לו הוא ישלם. אברהם אבינו נושא את עיניו ורואה שלושה אנשים הוא רץ אליהם ומבקש מהם לסור לאוהלו ולהתארח אצלו.
חז”ל מלמדים אותנו שהיו אילו שלושה מלאכים אלא ששוב אברהם אבינו לא יודע זאת הם נדמים לו כערבים המדבר ובמסירות נפשו הוא זה שרץ אליהם ובכך גם מלמד אותנו שכאשר הוא יושב פתח האוהל לא היה זה על מנת להתאוורר אלא על מנת לחפש אורחים ולבשר את בשורת קיומו, אחדותו ומידת טובו של האל בורא כל העולמות. שלושת המלאכים נהגו כמנהג העולם “כמנהג המקום” והתארחו אכלו ושתו למראית עין ובאו לבצע את שליחותם. הגמרא שאלה היות שאין מלאך עושה שתי שליחויות ומיכאל בה לבשר את שרה על הולדת יצחק ורפאל בה על מנת לרפאות את אברהם ואילו גבריאל בה על מנת להפוך את סדום.
הרי כתוב: “וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב” (בראשית פרק י”ט פסוק א’) שואלת הגמרה מי היו שני המלאכים? הרי מיכאל לכאורה סיים את שליחותו שהרי כבר בישר את אברהם ושרה על הולדת הבן “כעת חיה ולשרה בן” ורפאל בה לרפאות את אברהם ואף הוא סיים את שליחותו באוהל אברהם? כל שנותר הוא גבריאל המלאך ומי הוא המלאך השני הנלווה אליו? הגמרא עונה המלאך השני היא המלאך מיכאל שבה על מנת להציל את לוט! הגמרא מוסיפה לשאול, הלו ידוע לנו שאין מלאך עושה שתי שלחיות? עונה על כך הגמרא כי מיכאל הוא שר ישראל ולכן זוהי שליחות אחת מפני שבהצלת לוט ובנותיו משם עתידה לצאת מלכות ומלכי בית דוד שעתידים למלוך על ישראל ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל לפיכך זוהי שליחות אחת בלבד. עם ישראל עתיד לצאת מיצחק בנו של אברהם אבינו וגואל העם עתיד לצאת מלוט ממואב ועמון שמהן יצאו שתי פרדות טובות רות המואבייה אימא של מלכות וסבתו של דוד המלך ונעמה העמונית אשת שלמה המלך.
הרמב”ם פסק בהקדמה לפרק חלק בעניין יסודות האמונה:
ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שְׁלֹמֹה בלבד. וכל החולק על המשפחה הזאת – כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו. במדרש נאמר: “רבי שמעון בן יוחאי אומר … בשלושה דברים עתידים (ישראל) למאוס – במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבניין בית המקדש… אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה עד שיחזרו ויתבעו שלושתם”
נמצא שפרשתנו פרשת וירא מספרת לנו על תחילתו של תיקון עולם על ידי אברהם אבינו וכיצד נוצר עם הגאולה עם ישראל מזרעו מיצחק ובמקביל כיצד מכין אלוקים בתוכנתו הנסתרת ממידת הדין בדרכים נעלמות את יצירת מלכות בית דוד ואת גואל האנושות האחרון הלו הוא משיח בן דוד כבר מראשית ההיסטוריה ואף שאין לנו עסק בנסתרות אלוקים הכין דרכה דווקא מתוך סדום ועמורה מסובב הסיבות הסתיר את יצירת הגאולה על מנת למנוע את קטרוגה של מדת הדין על בניו ויוצאי חלציו של אברהם אבינו שסנגר על סדום ועמורה על מנת להצילה ממידת הדין ומידותיו של השם הם מידה כנגד מידה.
