פרשתנו פרשת כי תבוא באה מיד לאחר פרשת כי תצא למלחמה. ולמעשה מלמדת אותנו שבזכות המלחמה הרוחנית והגשמית שמטרתה להמליך את ה’ על האדם ועל העולם, נעשינו ראויים לבוא אל הארץ המובטחת לאחר שהוכשרנו להתיישר עם התכלית של אבות האומה שכל תכליתם הייתה המלכת ה’ בעולם ועל כל האנושות כולה.
התכלית של הכניסה לארץ ותכלית ההבטחה האלוקית לאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב הייתה לכונן דרך זרעם וזרע זרעם אחריהם את מלכות ה’ בעולם.
לפיכך, היה צורך במלחמות הרוחניות והגשמיות והכנה של 40 שנה במדבר של חיים מעל הטבע עם לחם מן השמים ומים מבארה של מרים עם עמוד האש ועמוד הענן ועם שבעת ענני הכבוד שסוככו על עם ישראל במדבר.
אלא שכדי לכונן ממלכת כוהנים וגוי קדוש לא די בכך מפני שאת כל אילו ידו של ה’ עשתה ואילו מצדינו אומנם היו מלחמות בבחינת “כי תצא” אבל באה פרשתנו פרשת כי תבוא ומלמדת אותנו שכל המלחמות למען ואפילו המלחמות למען ה’ לא די בהם וכל כולם הינם רק הקדמה והכנה לשותפות עם ה’ במשימת תיקון העולם וכדי להשלים את המשימה עלינו להיות מלאי הזדהות מלאי הכרת הטוב מלאי חכמה בינה ודעת וכי עלינו להבין ולהכיר טובה על מה ולמה הוציאנו ה’ ממצרים ועשה לנו את כל הניסים הללו, על מה ולמה כרת ה’ ברית עם אבותינו, נטה חסד לזרעם, וקיים את השבועה לאבות הקדושים.
לפיכך, עלינו לבצע אי אילו מעשים ולתרגל אותם מדי שנה העלייה אל בית השם להיראות והקרבת הביכורים ואמירה של איזשהו טקסט שיגרום לנו להפנים שאנו מצד עצמנו לא היינו בדרך טבע להיות קיימים על פני האדמה והמעורבות האלוקית בהיסטוריה האנושית בחרה בנו כעם סגולה והועידה אותנו על המשימה שעל פיה אנו צריכים לחיות ואותה אנו צריכים להגשים לתקן עולם במלכות ש-ד-י לבשר את האנושות על קשר בין אלוקים ואדם דרכינו בלבד דרך ההתגלות במעמד הר סיני מפני שאנו היהודים ורק אנו בלבד אנו “העדים” לקשר בין האלוקות ובין האנושות באמצעות הנבואה.
אנו עם הנבואה וספרינו ספרי נבואה וארצנו ארץ הקודש היא ארץ הנבואה ארץ השייכת לאלוקים בלבד היא ארץ החיבור אל האלוקות ועל כן יש לה מצוות מיוחדות רק לה על מנת להראות לנו כי רק אלוקים הוא הבעלים היחידים של הארץ הזאת. מצוות כמו מצוות הביכורים ומצוות השמיטה מצוות פאה ולקט ושכחה מצוות תרומה ומעשר ועוד כל אילו הינם אומנם מצוות צדקה וחסד אך גם מראות לנו את בעלותו הבלעדית של אלוקים ומלמדת אותנו את חסדו העצום עמנו שהוציאנו ממצרים על מנת להנחילנו את ארצו.
לפיכך, אנו צריכים להיות מלאי מודעות והכרת הטוב ולהביא את ראשית ביכורי האדמה שהוא הפרי הראשון והחביב ביותר אליו יחלנו לאחר ההשקעה המרובה בעבודת האדמה ואת הפרות המובחרים הללו לתת אותם מליבנו ומתוך מודעות מלאה מדוע עלינו להיות מלאי הכרת הטוב לה’ אלוקינו. יהי רצון שעם ישראל בדורנו יתעורר כולו ולא רק חלקים בו להכרת הטוב כלפי אלוקים מתוך מההתבוננות בהיסטוריה בבחינת “זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור” ויקיימו את הנתינה לאלוקים מעומק ליבם אם לא בגשמיות ויהי רצון שיהיה בהכרה מלאה ובגשמיות בפועל ממש שיבנה במהרה בימינו בית המקדש ותיכון מלכות ה’ בכל העולם כולו. כך נוכל לקיים ברוחניות וגשמיות את המצווה המשלימה למלחמות היצר ולמלחמת הבחירה ונזכה שהאנושות כולה תכיר טובה לבוראה ויתקיים הפסוק “כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”. ראו והתבוננו בפסוקים הפותחים את הפרשה על מנת להתחבר למסר שמבקשת התורה להעביר לכל הדורות כולם:
א “וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ–לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ”.
