האישה בשלימותה במישור הזוגי וההורי

המונח ‘זוגיות’ בבני אנוש מתייחס למערכת היחסים שבין שני בני זוג הנישאים זה לזה. בזוגיות האנושית הנבנית בין הבעל לבין האישה שני מישורים: מישור זוגי שבין איש לאשתו ומישור הורי, שבו האישה והבעל אמורים לתפקד כהורים לילדיהם. כל אחד מבני הזוג נדרש למלא את חבויותיו כך שתוכל להתהוות זוגיות מיטבית הן במישור הזוגי והן במישור ההורי. על פי תפיסת התורה, מוצבת הנחת יסוד מותווית כי לאישה היהודייה, יועדו תפקידים המיוחדים לה והתואמים את תכונות נפשה, אשר יש בהם כדי להשלים את תכלית בריאתה ויש במילוים כראוי כדי לנבא התהוות זוגיות מיטבית. על סמך מקראות מפורשים, נראה כי על האישה הוטלו שני תפקידים במטרה מוכוונת זו. התפקיד האחד הוא לשמש כרעיה לבעלה במעמד של ‘עזר כנגדו’ כמו שנאמר “ויאמר ה’ אלוקים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו”. התפקיד השני, לשמש ‘אם לילדיה’. זאת על פי משמעות השם ‘חוה’ אשר הוענק לה על ידי אדם הראשון – בעלה, המלמד על תפקיד זה, כמפורט בתורה “ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא הייתה אם כל חי”.