צניעות וענווה
“הוא בצדקו מתחילה ועד סוף”, ללמדנו שאף על פי שניתנה בידו המלוכה “הוא משה ואהרון” שלא שינו טעמם וענוותם מתחילה ועד סוף.
“הוא בצדקו מתחילה ועד סוף”, ללמדנו שאף על פי שניתנה בידו המלוכה “הוא משה ואהרון” שלא שינו טעמם וענוותם מתחילה ועד סוף.
בס”ד סַבְלָנוּת בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְבַקֵּשׁ מה’ שֶׁיְּלַמְּדֵנוּ אֶת דְּרָכָיו. ה’ עֹנֶה לוֹ כִּי אָדָם לֹא יָכוֹל לָדַעַת אֶת דְּרָכָיו. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁמֹּשֶׁה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה’ הוּא עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. וּלְפִיכָךְ הוּא שָׂמוֹ בִּמְעָרָה עַד שה’ יַעֲבֹר . “וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ”. מָה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? מְבָאֵר הֶחָתַם סוֹפֵר זצ”ל כִּי …
פרשת תזריע מצורע מהות חיי האדם עלי אדמות דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר” (פ”יב פסוק ב). הגאון רבי סעדיה צפירה זצ״ל הקשה: מה טעם סמך הכתוב את פרשת טומאת האדם בתחילת פרשת תזריע, לפרשת הבהמות והחיות המסיימת את סוף פרשת שמיני. בפרט שהאדם מעלתו גדולה מן הבהמה, ולכל הפחות היה לו …
בס”ד שָׁלוֹם וּבְרָכָה פָּרָשַׁת חֻקַּת פּוֹתַחַת בִּפְסוּקִים “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר . זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה “. לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר “זֹאת חֻקַּת הַפָּרָה”. כֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר כָּאן עַל מִצְוַת פָּרָה בִּלְבַד? עַל מְנַת לְהָשִׁיב נָבִיא מִסְפַּר מִדְרָשִׁים. עַל הַפָּסוּק בְּקֹהֶלֶת “אָמַרְתִּי …
בס”ד בַּפָּרָשָׁה מְסֻפָּר כִּי בִּלְעָם רוֹכֵב עַל אֲתוֹנוֹ בַּדֶּרֶךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. לְפֶתַע הָאָתוֹן רוֹאָה אֶת הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְהִיא סוֹטָה מִן הַדֶּרֶךְ וְנִדְחֶקֶת אֶל הָאֲבָנִים . בִּלְעָם מַכֶּה אוֹתָהּ וְהִיא שָׁבָה אֶל הַדֶּרֶךְ. הַדָּבָר חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שׁוּב. אַךְ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ עוֹמֵד בִּשְׁבִיל צַר הָאָתוֹן רוֹבֶצֶת תַּחְתֶּיהָ וּבִלְעָם מַכֶּה …